החלטה בתיק הע"ז 10669-06-09

כתב-האישום בתיק זה הוגש ביום 15.6.09. ביום 3.5.10 בוטל כתב-האישום, עקב קבלת טענה מקדמית של הנאשם - החלטה שבוטלה ע"י בית-הדין הארצי [ע"פ 35425-06-10 ואח', מיום 7.3.11]. בעקבות כך, התקיים דיון לפני, ביום 6.9.11, בו כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום והתיק נקבע להוכחות, ליום 28.2.12, במגמה לסיים באותו מועד את הבאת כל הראיות, לרבות שמיעת סיכומים בעל-פה, ככל שהדבר יתאפשר מבחינת בית-הדין.

רק ביום 9.1.12, ביקשה המאשימה לתקן את כתב-האישום, בהחלפת שמו של אחד מעדי התביעה, כך שיימחק אחד מהם [השוטר גנאדי גדבאן], ויווסף כעד השוטר רס"מ חנא אבו שרקי, אשר לפי הנטען - "גבה את הודעתו של הנאשם" [ס' 2 לבקשת המאשימה]. נטען, כי "המדובר בטעות בהיסח דעת ובתיקון שהוא אך תיקון טכני ..." [ס' 4, שם].

קשה לקבל טענה שכזו, אשר מוגשת שלא ע"י מי שכתב את כתב-האישום וחתום עליו, ומבלי שצורף תצהיר לתמיכה באמירה זו; אולם, חמור מכך - המאשימה באה בטענות אל ב"כ הנאשם, שלא הודיע בעבר, כי לא קיבל את הודעת הנאשם, על אף שציין, כי פנה בבקשה לקבל "רשימת חומר החקירה", כדי לדעת אם קיבל את כל החומר, אם לאו. מן הסתם, עורך-דין שלא קיבל רשימת חומר חקירה, לא יכול להתריע על כך שלא קיבל "הודעה", כלשהי, שנגבתה ממרשו, כשעל קיומה אינו יודע; ואף אין עליו להפנות את תשומת לב המאשימה להעדרה, גם אם היה מודע לחקירה כזו, כלעוד לא הומצאה לו רשימת החומר הרלבנטי. נהפוך הוא - על המאשימה לדאוג להמצאת כל חומר החקירה לנאשם וסנגורו, לרבות רשימה שלו, ואם כשלה בחובתה זו - עליה להלין על נציגיה, בלבד.

בתשובתו מיום 1.2.12, מתנגד ב"כ הנאשם לתיקון המבוקש, בטענה, כי לאורך כל הדרך המאשימה זלזלה בפניותיו ובהחלטות בית-הדין. הוא צירף לבקשתו מספר רב של פניות בכתב אל ב"כ המאשימה - עו"ד יבגני יעקובוב - החל מיום 1.7.09 ועד 16.8.10, בקשה שלא נענתה עד יום הגשת בקשת המאשימה, המונחת לפני; ואף אז - חלקית.

ב"כ הנאשם מדגיש, כי לא קיבל לידיו את המסמך, שנטען שהוא הודעת הנאשם, אלא, רק שלושה מסמכים אחרים, שהועברו אליו בפקס', והם: "דו"ח פעולה של השוטרים אשר נכחו במקום, מסמכי עיכוב העובד הזר וכן תעודת עובד ציבור." [ס' 8 לתשובה]. עוד הוסף, בשם עו"ד יעקובוב, כי בתשובה לשאלה מה עם רשימת חומר החקירה השיב, כי אינו חייב להעבירה ואמר - "שלחתי כל מה שיש לי בתיק." [שם, שם]. גם אמירה זו לא נתמכה בתצהיר כלשהו.

מסכימה אני עם ב"כ הנאשם, כי אין מדובר "בתיקון טכני", כטענת המאשימה. ככל שבהודעת הנאשם יש גם "הודאה" - ייתכן שזו הראיה המרכזית לחובתו. מאחר שב"כ הנאשם טוען, כי הודעה כאמור איננה מצויה בחומר הראיות שהועבר אליו, אף לא במועד כתיבת תשובתו [ס' 16 לתשובת הנאשם] - היה מקום, כי באי-כח המאשימה יודיעו על המצאת המסמך, מיידית, לידי הסנגור - ברם, לא קיבלנו כל עדכון על מהלך שכזה, עד עתה.

סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשנ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), מתיר לנאשם, שהוגש נגדו כתב-אישום בעבירת פשע או בעוון - "לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו."; בהמשך, קובע סעיף 77(א) לחסד"פ, כי - "לא יגיש תובע לבית-המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך."

מהתכתובות הרבות ששיגר ב"כ הנאשם אל ב"כ המאשימה, ומהעובדה, שרק בבקשת המאשימה, מחודש 1/12, נכתב - "... בד בבד עם הגשת בקשה זו, הועברה לב"כ הנאשם רשימת חומר החקירה שנאסף בתיק הנדון. ...", ברי, כי רשימת חומר החקירה לא הועברה לידי ב"כ הנאשם, בעוד מועד, בסמוך להגשת האישום או לאחר בקשותיו החוזרות ונשנות. נעיר, כי הרשימה עצמה לא צורפה אף כנספח לבקשה שהוגשה לבית-הדין. לא למותר להוסיף, כי על המאשימה החובה להראות, כי העבירה לידי הסנגוריה, בזמן סביר, את כל החומר הרלבנטי ולו היתה בידיה אסמכתא, לשיגור רשימת חומר החקירה לידי ב"כ הנאשם, בתחילת הדרך - ייתכן שהיתה נחסכת כל הטרחה סביב בקשה מאוחרת זו לתיקון האישום, שאיננה טכנית, כפי שכבר ציינתי. עוד ברור, כי הנאשם לא ויתר על עיון בחומר הנטען, אלא, חזר וציין שלא קיבל אותו.

טענות נוספות של הנאשם, אליהן התייחס ב"כ המאשימה בבקשתו, בדבר זיכרונו של הנאשם - אם נחקר, אם לאו - עניינן במשקל שיינתן לראיה, ככל שיותר להגישה, ואין זה המקום להכריע בה [ראו, לנקודה זו: ס' 21-19 לתשובת הנאשם].

כל שפירטתי עד כה מצביע על כך, שנציגי המדינה נהגו ברשלנות רבה, בלשון המעטה, בקשר עם ניסוח כתב-האישום דנן. בהליך אזרחי, ייתכן שהיה בכך די כדי למנוע את תיקון כתבי הטענות והצגת המסמך. אולם, על המשפט הפלילי כבר נאמר, כי - "אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. ..." [ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד א' 5, 18; ע"פ 5121/98 טור' יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא (1) 461, ס' 70 לפסק-הדין].

בהתאם לפסיקה הנ"ל, המנחה את דרכנו מראשית ימיו של המשפט הפלילי במדינת ישראל ועד עתה, הותרה בעבר הוספת ראיות גם לאחר סיום שלב הסיכומים, כאשר המטרה היא חשיפת האמת, מבלי שתיפגע זכותו של הנאשם להתגונן; על אחת כמה וכמה, ראוי להתיר זאת משטרם החלה שמיעת הראיות, כמו במקרה שלפנינו. אשר על כן - אני מתירה בזאת את התיקון המבוקש .

עם זאת, יש לתת לנאשם אפשרות להיערך למשפטו, בהתחשב בקיומה של הראיה הנוספת, שהתגלתה לו רק לאחרונה, ושלפי הנטען - טרם קיבל העתקה לידיו. משכך - יידחה מועד ההוכחות והוא נקבע ליום 25.6.12, בשעה 09:00 (במקום 28.2.12). על כל צד ליידע את עדיו.

באחריות ב"כ המאשימה לוודא המצאת המסמך האמור לידי ב"כ הנאשם, לא יאוחר מיום 27.2.12 (יחד עם כל חומר נוסף, שטרם הועבר, ככל שקיים), ולנמק, עד אותו מועד - מדוע אין לחייב את המדינה בהוצאות לטובת הנאשם, בגין הדחייה האמורה, כאמור בתקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974.

לעיון - 28.2.12.

ניתנה היום, 12 בפברואר 2012 (י"ט בשבט תשע"ב), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים, מיידית, בפקס' - ותוודא קבלה . התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: